איך לפתור קוביה הונגרית מתחת ל-10 שניות?

אפשר לזהות איך לפתור זוג F2L לפי הכיוון של האדג׳: לפי הצבע שפונה למעלה והמיקום שלו ביחס למרכזים יודעים אם הזוג ייפתר בתנועות R ו-U בלבד, או שיידרש סיבוב של הקוביה או תנועת F.

השיטה עוזרת גם ל-Lookahead — יודעים מראש איך הזוג הבא יהיה מסודר אחרי הכנסת הנוכחי, וממשיכים אליו בלי לעצור ובלי לסובב את כל הקוביה.

אצל פותרים רבים יש עצירה גדולה אחרי הפלוס, עד שמוצאים את הזוג הראשון. המניעה: לדעת כבר באינספקשן מה יהיה הזוג הראשון — מתכננים את הפלוס ועוקבים בראש אחרי חלקי הזוג בזמן מהלכי הפלוס. מיד אחרי סיום הפלוס מתחילים לפתור בלי לחפש.

לא תמיד הזוג הראשון שראיתם הוא הזוג שכדאי לפתור — לפעמים הוא במצב גרוע, בזמן שזוג אחר נפתר במספר קטן של מהלכים. עוקבים אחרי כמה זוגות באינספקשן ובוחרים אחרי הפלוס את הטוב והקצר ביותר.

אחרי OLL ו-PLL לא מפסיקים ללמוד — היכולת ללמוד אלגוריתמים משתפרת ככל שמתרגלים אותה. מומלץ ללמוד COLL לניסיון בזיהוי הפינות בזמן OLL, וגם מצבי ZBLL קלים שמקצרים פתירות ומאפשרים לפתור את השכבה האחרונה במהירות רבה. נקודת ההתחלה: מצבים שבהם הפינות כבר במקומן, במיוחד מצבי T,‏ U ו-L.

צופים בפתירות של פותרים מקצועיים ועוקבים ביסודיות: מה הם עושים, למה, ומה אתם הייתם עושים אחרת. כך מגלים ידע שחסר, מוצאים פתרונות קצרים יותר למצבים מוכרים ורואים איך פותרים טובים מבצעים את אותם שלבים.

מצלמים את הפתירות וצופים בהן אחר כך — לא צריך איכות גבוהה, רק לראות את התנועות. בזמן פתירה הכול מרגיש טוב, אבל בצילום מגלים עצירות ארוכות, הסתכלות מאחור לפני PLL, יותר מדי תנועות U והרגלים אחרים שמעכבים. אחרי הזיהוי — עובדים באופן פעיל על התיקון.

אחרי שמזהים חולשה או לומדים אלגוריתמים חדשים, מתרגלים רק את החלק שרוצים לשפר. ב-CS Timer בוחרים ערבובים של PLL,‏ OLL,‏ ZBLL,‏ 2GLL ו-Last Layer — ומתרגלים זיהוי וביצוע בלי לפתור כל פעם את כל הקוביה. ההמלצה המיוחדת: Last Layer, שמאפשר תרגול מצומצם ומעמיק של השכבה האחרונה. את הממוצעים אפשר למדוד גם בטיימר שבאתר.

‏Keyhole מנצלת חלק אחד של F2L שכבר פתור כדי לפתור זוג אחר: מסובבים את השכבה התחתונה, מביאים חלק לא פתור למקום הפנוי, מכניסים את החלק השני ומחזירים את השכבה. פותרת זוגות במעט מהלכים ושימושית גם לבניית X-Cross.

טכניקה מתקדמת שדומה ל-Keyhole, אבל פותרת שני חלקים מזוגות שונים במקביל. כדי להשתמש בה חייבים לדעת לזהות F2L לפי אוריינטציה — הצבעים לא מסודרים כזוג רגיל. מתחילים בפתירות איטיות בלי טיימר, מנסים ובודקים מה עובד. קשה להתרגל אליה, אז בהתחלה משתמשים בה רק לזוג אחד או שניים.

הטכניקות לא יעזרו אם עוצרים לחשוב על כל אחת בזמן הפתירה — הופכים אותן להרגלים. לא פותרים לגמרי על אוטומט: חושבים במהלך האימון איך להשתפר. רוב השיפור מגיע מתרגול, מהיכרות עמוקה עם הקוביה, מ-Lookahead ומזיכרון שריר.

התדירות חשובה מאימון חד-פעמי ארוך: עדיף רבע שעה כל יום משלוש שעות ביום אחד. אין קיצור דרך — כדי לרדת מתחת ל-10 שניות פותרים הרבה ובאופן קבוע.